גזר דין בתיק ת"פ 42607-05-10

רקע

 1.  הנאשם הורשע עפ"י הודייתו בכתב אישום מתוקן בשתי עבירות הצתה,(סעיף 448 (א) סיפא לחוק העונשין תשל"ז - 1977), זאת בגין שני אירועים האחד מיום 9.4.10 והשני מיום 16.4.10. 

הודיית הנאשם באה במסגרת הסדר טיעון קודם שמיעת הראיות בתיק, ללא הסדר בין הצדדים לעונש.

2.  נסיבות העבירות כפי שפורטו בגוף כתב האישום המתוקן הינן כדלקמן:

3. עפ"י האישום הראשון, בשעת לילה בתאריך 9.4.10, הגיע לסניף הדואר באופקים כשבכוונתו להצית את המקום, זאת על רקע כעסו בשל שירות שקיבל בסניף הדואר ביחס לתשלום חשבון ארנונה. עם הגעתו, הצית הנאשם עיתונים, קרטון וחומר בעירה בסמוך לדלת הכניסה לסניף הדואר וכתוצאה מכך הוצתו הדלת הראשית והוונטה שנמצאה מעליה  והזכוכית בה נסדקה. ביום 16.4.10, חזר הנאשם על מעשהו והצית, באופן המתואר לעיל, את חלון סניף הדואר אשר זכוכיתו נופצה והוילון שבסמוך לו - נשרף.

4.  במסגרת ההסדר וקודם טיעוני הצדדים לעונש, הוסכם לבקשת באת כוחו של הנאשם להפנותו לשירות מבחן לקבלת תסקיר. לאחר מספר דחיות, הונחו בסופו של יום, שתי חוות דעת מטעם שירות המבחן אליהן אתייחס להלן על שולחני, הצדדים טענו טיעוניהם, ובמסגרת זו אף הוגשה מטעם ההגנה חוו"ד פסיכולוג קליני שיקומי, ובהתאם ניתן גזר דין זה.

חוות דעת שירות המבחן

5.  בחוות דעתו של השירות מיום 14.12.11, התרשם הוא מבחור צעיר, בן 34, יליד אתיופיה אשר הוריו התגרשו כשהיה תינוק ועלה ארצה בהיותו בן 15. אישיותו מאופיינת בדימוי עצמי נמוך, קשיים במערכות יחסים בחייו וקשיי הסתגלות למסגרות, קשיי הסתגלות חברתיים וקשיי הסתגלות לשפה, כפי שבאו לידי ביטוי בין היתר בחוסר יציבות הן בתחום התעסוקתי, הן בתחום הלימודי והן במסגרת הצבאית ממנה שוחרר בשל אי התאמה לאחר שנה וחצי של שירות בלבד (מתוכו מאסר בכלא צבאי בן 4 חדשים). השירות התרשם מאדם שחש תלוש וחסר בטחון, ככל הנראה על רקע פגיעה מוקדמת עם הקרובים לו וחוויות טראומטיות שחווה בעברו לרבות אלימות מצד בן זוגה של אמו, ואשר בשל צנעת הפרט, אמנע מפירוטן במסגרת זו. במסגרת זו מצוי הנאשם בתחושות ניכור מתמיד ואפליה כלפיו, מצד בני משפחתו בכלל ומאמו בפרט.

השירות מתרשם כי הנאשם מתקשה להבין ולבחון את מידת הפגיעה במעשיו ומצבו מבטא נזקקות טיפולית רבה, אולם הוא עצמו אינו מביע בשלות טיפולית. בשל כך נמנע השירות מהמלצה טיפולית. עם זאת, נוכח העדר עבר פלילי והנזקקות הטיפולית המתוארת ומאידך צורך בעונש שיסייע בהצבת גבולות חיצוניים (על רקע קושי בהצבת גבולות פנימיים), הומלצה ענישה שתביא בחשבון את מצבו הייחודי.

בתסקירו העדכני המשלים של השירות מיום 17.4.12, חוזר השירות על התרשמותו ועיקרי הדברים שפורטו לעיל, מתאר השירות ניסיון כושל נוסף לגייס את הנאשם להליך טיפולי ובהתאם נמנע השירות מהמלצה טיפולית. בנסיבות אלה המליץ השירות שוב על ענישה אשר מחד תציב גבולות ברורים להתנהגותו ומאידך תביא בחשבון את מצבו הייחודי.

טיעוני הצדדים

6.  ב"כ המאשימה הדגישה בהגינות רבה יש לציין, כי לא נסתר מעיניה מסלול חייו הקשה של הנאשם ועל אף שלא לקח למעשה אחריות על מעשיו, סברה שיש מקום להמשיך ולבחון אפשרות טיפולית, ואולם הנאשם סירב לה. בנסיבות אלה, בהעדר קבלת אחריות, ונוכח העובדה כי הנאשם תכנן את מעשיו ושב וחזר עליהם, נלמדת מסוכנותו ועל כן מבקשת התביעה להשית עליו עונש מאסר בפועל , מאסר מותנה וקנס כספי.

7.  קודם טיעוניה לעונש של ב"כ הנאשם, העיד אחיו בדבר צערו של הנאשם, ילדותו הקשה וכן את בושתה של המשפחה כולה על מעשהו, תוך הבעת צער המשפחה והתחייבותו להשגחה טובה יותר עליו,.

בטיעוניה, הפנתה ב"כ הנאשם להמלצת שירות המבחן בדבר הבאה בחשבון של מצבו הייחודי, מצב ונסיבות שתיארה בהרחבה בדבריה ואשר באו לידי ביטוי בין היתר בסקירת חוו"ד שירות המבחן לעיל, בעיקר בהתייחס לתחושות חוסר השייכות, האלימות שחווה, פערים חברתיים ומנטאליים וממצוקה כלכלית. 

כן הזכירה את הודייתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה במשטרה, כשרוב חומר החקירה מבוסס אך על הודייתו, זאת לאחר שהסביר כי פעל מתוך מצוקה רגעית בה הרגיש מתוסכל מאופן שירות פקידת הדואר.

באשר לנזק - מדובר בנזק לרכוש בלבד, שאינו מן החמורים ובזמן שהמקום ריק מאדם. כן הזכירה שהנאשם היה נתון 3 חדשים במעצר ממש ואח"כ תקופה ממושכת במעצר בית. למרות שהותו בתנאים מגבילים משך כשנתיים - לא הפר את האמון שניתן בו ונראה שדי היה במעצר להרתיעו. בהתייחס לעניין אחרון זה ציינה, כי ספג במהלך שהותו במעצר, הצקות ומכות מצד אסירים אחרים אשר ניצלוהו קשות.

במסגרת טיעוניה של ב"כ הנאשם, הוגשה חוות דעת פסיכולוג קליני וחינוכי - ד"ר גבריאל וייל, שבדק את מצבו הנפשי והשכלי, וממנו עולה כי המדובר באדם בעל מגבלות קוגנטיביות המתפקד ברמה שכלית גבולית. עפ"י חוות הדעת, אשר אף בה ההתרשמות דומה לזו של  שירות המבחן, מציין הפסיכולוג כי המדובר במעידה חד פעמית שאינה מאפיינת את תפקודו הרגיל, שכן המדובר באדם שניהל אורח חיים נורמטיבי עד אותה עת. במידה וייאסר - יהפוך לקורבן וקרוב לוודאי שיחווה התעללות.

 בנסיבות אלה, ותוך הפנייה לפסיקה התומכת בעמדתה, עתרה ב"כ הנאשם להסתפק בענישה של של"צ, ולחילופין עבודות שירות.

8.  הנאשם עצמו הביע לקונית את צערו.

דיון

9. אין צורך להכביר מילים בדבר פוטנציאל הסיכון והנזק העלול להיגרם בגין מעשה הצתה, שאינם ניתנים לחיזוי מראש, ולא בכדי נקבע העונש לצידה של עבירה זו, החלופה החמורה של הסעיף בנסיבות ענייננו,  ל - 20 שנות מאסר, המבטא לכשעצמו את חומרתה היתרה.